זמן המתנות הגיע – מחממי ידיים ינשופיים ופרפרי קריון crayon
אוטוטו נגמרת לה שנת הלימודים, ואוטוטו אנחנו מגיעות, שוב, לרגע בו אנחנו שוברות את הראש איזו מתנה לתת למורה לסוף השנה.
אצלנו (סאניוויל – קליפורניה), הקדימו את המאוחר וסידרו לנו הזדמנות מוקדמת ומובנת להגיד תודה .
החודש חגגו בבי"ס של אור את שבוע הערכת המורה – Teacher Appreciation Week.
שבוע של מחוות קטנות למורים – ביום הראשון התבקשנו להביא כיבוד לחדר המורים, ביום השני כל תלמיד הביא פרח למחנכת שלו, ביום השלישי והרביעי הוועד דאג לפנק, וביום החמישי היינו צריכים להביא לכל המורים מכתב תודה ו/או מתנה קטנה.
אפשר להגיד הרבה דברים על השבוע הזה, שהוא מאולץ, מלאכותי, שברגע שמחייבים אותך זה כבר לא מהלב… אבל בעיניי יש בו משהו נחמד. חלק מהחינוך לכבוד והערכה למורה. כבוד שבא לביטוי במשמעת של הילדים, סמכויות וסמכות המורים ובפחות התערבות הורית.
אור לומד בבית ספר ציבורי. הוא מגיע כל יום לבי"ס עם תיק ובו ארוחת צהריים בלבד (יום הלימודים הוא עד השעה 2). כן, אין ספרים, אין מחברות ואפילו לא חייבים להביא קלמר – הכל מסופק על ידי בית הספר ואת שיעורי הבית מקבלים כדפים מודפסים. שום תשלום לב"יס אינו בגדר חובה, אלא בקשת תרומה למי שיכול. הוא לומד בכיתה מיוחדת ל"לא דוברי אנגלית" (ELD) ומתוך 23 ילדים בכיתה (כבר חלום) 11 (!!) הם ישראלים. בשנה הבאה הוא כבר ישתלב בכיתה רגילה. בכל שנה מערבבים את הכיתות ויוצרים כיתות חדשות, בין השאר כדי לאפשר התחלה חדשה גם לתלמידים החלשים חברתית.
יש הטוענים שזאת הסיבה שלאמריקאים יש פחות קשרים חברתיים, בכל זאת, אין להם את ההוא שהיה איתם ביחד מכיתה א'… אני לא אומרת שזה בהכרח יותר טוב או רע, רק שזה אחר.
אחד הדברים שבלטו לי בהעדרם כשרק הגענו לפה הן גדרות. רוב בתי הספר אינם מגודרים (או מגודרים חלקית ) בלתי נתפס לישראלית שכמוני. חלקם אפילו חופפים לפארק גדול בלי שום הפרדה ממשית.
אז נכון שבמקום תרגיל חירום להתקפת טילים, ערכו בכיתה של אור תרגיל למקרה שמשוגע עם נשק יכנס לבית הספר (ההוראות הן להסתתר ולא להוציא מילה מהפה עד יעבור זעם)… עדיין יש משהו מאוד רגוע ותמים במבנים החד קומתיים האלה המוקפים בירוק.
כהרגלי בקודש, נזכרתי רק ברגע האחרון שצריך להביא למחר מתנה למורה של אור. אז נאלצתי לאלתר משהו, וכך נולדו להם הינשופונים "מחממי הידיים" הללו.
בד לבחירתכם
פיסת לבד לבן לעיניים
חתיכונת לבד אדום/ ורוד/ כתום/כחול… למקור
קמצוץ לבד שחור לאישונים (לא חובה, אפשר גם להשתמש בטוש שחור)
יכולת תפירה בסיסית ביד או במכונה
pattern מצורף הקובץ להורדה
קופסא וסכין חיתוך.
נייר עם טקסטורת עץ (לא חובה).
אורז.
גיזרו את הבד בהתאם לשרטוט המודפס X 2 , מקמו (אל תשכחו לקחת בחשבון כס"מ רווח לתפר מסביב), והדביקו (בעזרת דבק לבד ) או תיפרו את העיניים והמקור על אחד הצדדים (1).
לאחר מכן תיפרו את שתי פיסות הבד זו לזו כשהצד הנכון פונה פנימה. ואל תשכחו להשאיר פתח למילוי (2).
אחרי התפירה, גיזרו את השפיצים המיותרים , ועשו חתכים קטנים לאורך התפר (3).
אחרי שסיימתן, הפכו את הינשוף התפור, כך כשהצד הנכון פונה החוצה (4).
מלאו את הינשוף באורז ( ניתן להשתמש במשפך או בנייר מקופל לחצי) עד כ3/4 מנפחו.
סיגרו את הפתח עם תפר נסתר .
מיצאו קופסא בגודל מתאים (או התאימו את הינשוף שלכם לקופסא שברשותכם)
כסו את חלקה העליון בנייר עם טקסטורת עץ (לא חובה)
ואחרי שמיקמתם את הינשוף/ים, סדרו לו פתח הצצה לעולם בעזרת סכין חיתוך .
אל תשכחו להוסיף ברכה והוראות (חימום במיקרו ל1.5-2דק'), ויש לכם מתנה אישית ומחממת לב ♥.
הפעם, אני לא מתכוונת להיתפס לא מוכנה, אז אני כבר מכינה מתנות סוף שנה לכל המורות שלימדו את אור השנה. פרפרי קריון – תודה קטנה יצירתית וחמודה, שהילדים יכולים לקחת חלק בעשייתה.
כל מה שתצטרכו זה – חבילת צבעי קריון (או דומיהם)
ותבנית מתאימה עם צורה לבחירתכם (פרפרים, לבבות, פרחים וכדומה).
שיברו/חיתכו את הצבעים לחתיכות קטנות
מיינו אותם למשפחות לבחירתכם
פזרו בתבניות, והכניסו לתנור שחומם ל- 200 מעלות לכ10- דקות (עד שכל החתיכות נמסו לגמרי).
ותנו להם להתקרר לפני שאתם מוציאים מהתבנית.
עטפו יפה, הוסיפו סרט ומילת תודה
ואתן מסודרות לעוד שנה.
תגובות