ביקור מולדת ו"לוכדי שמש" מנצנצים
לא משנה לאן אני נוסעת,לכמה זמן וכמה אני נהנת, הכי אני אוהבת לחזור הביתה.
מאז ומתמיד הייתי כזאת, מדמיינת את החזרה הביתה עוד לפני שההרפתקה התחילה.
זה מה שעושה את זה כל כך מבלבל כשהגדרת ה״בית״ לא ממש ברורה. כשאת נוסעת הביתה לביקור מולדת ובתום 3 שבועות חוזרת הביתה …?!? אתם מצליחים להבין? אני עוד עובדת על זה.
אז איך עבר ביקור המולדת? לא מה שציפיתי.
כמעט הכל נשאר בדיוק איך שעזבנו אותו לפני כ-9 חודשים, עם שינויים קוסמטיים קטנים בלבד.
הפגישות עם האנשים האהובים הרגישו כאילו עזבנו לפני שבוע, הכל חזר בדיוק למקום והרגיש כל כך טבעי. אפילו חזרנו לגור בשכונה שלנו, בדירתה של שכנה שנסעה לארה״ב לחודש. קומה מתחת לחברים הכי טובים בעולם. וכשהילדים שיחקו שעות בגינה מחוץ לבית, ורצו מדירה לדירה בלי דאגה, התכווצ׳ץ׳ לי הלב, כי זה כבר לא מובן מאליו.
על אף חששותיי ( הפוסט הקודם) ולמרות האזהרות, הארץ לא נראתה לי פתאום קטנה או מטונפת. אף אחד לא הטריף אותי בכביש ( למרות שציפצופים נשמעו מכל עבר), והישראלי המכוער כנראה בדיוק היה בחופשה באילת. דרך העיניים שלי הכל נראה יפה, ירוק ומזמין . רק ממצב החרדה התמידי אי אפשר היה להתעלם, וכבר במטוס, כשחילקו לנו את עיתוני סוף השבוע קיבלתי את השטוזה לפנים – חטופים, מתיחות בצפון, טביעות , אונס , חשדות, חדשות , דיווחים אין סופיים … ולא שחס וחלילה בארה״ב אין את כל זה, רק שפה זה לא שלי.
החברים חיבקו ועטפו והזכירו לי שוב כמה הם חסרים לי כאן.
ולראשונה פגשתי את יובלי, בנה המקסים של חברתי הטובה. שאחרי לידתו וצמיחתו עקבתי עד עכשיו דרך תמונות בלבד. הזדמנות להסניף כמה שיותר, עד שנצטרך להכיר מחדש בביקור הבא כשכבר יהיה פעוט מהלך ומקשקש.
רק המשפחתיות המיוחלת , לצערי, לא חיכתה לי. מטענים ששקעו ופערים שנפערו בעקבות המעבר, לא הצליחו להירפא, למרות התקווה, בזמן הקצר שהיינו פה. את אמי היקרה מצאתי חולה ומותשת. והלב נשבר. לא ניתנה לי ההזדמנות להנות מהחיבוק האמהי לו כל כך כמהתי, מתבשיליה המדהימים ובכלל מהרגשת הבית, החום ואהבה. אחרי ההתאוששות, שכולי תקווה נמצאת מעבר לפינה, אצטרך לעקוב כבר בסקייפ מיבשת אחרת. המחשבה על הפיספוס הגדול , ביחוד עם אור, שוברת את ליבי . כי עכשיו צריך לחכות לפחות עוד שנה.
ולבית פה? לבית פה אני צריכה עכשיו להתרגל מחדש .
קמתי לי בבוקר מוקדם לפני כולם וישבתי לי עם קפה וספר בגינתי הקסומה. אף פעם לא הייתה לי גינה, בארץ גרנו תמיד באיזור המרכז שבו פיסת ירוק היא חלום רחוק ובלתי מושג.
מוקסמת מהשקט, השלווה…מהפריחה, מהצמיחה, מהשינויים התמידיים ומהאורחים שבאים לביקור.
לוכדי השמש ( sun catchers) המנצנצים הם פעילות כיפית שאפשר להכין עם ילדים או לבד .פשוט מאוד להכנה והתוצאה המידית והמרהיבה תקשט לכם את הגינה, המרפסת או אפילו פינה קסומה עם חלון גדול בבית.
כל מה שאתם צריכים זה חרוזי פוני צבעוניים שקופים (לא בטוחה אם ככה קוראים להם בארץ, אבל תוכלו לזהות בקלות לפי התמונות ) .
תבנית עוגה עגולה ממתכת (או תבניות בגדלים ובצורות שונות לבי בחירתכם )
ותנור , טוסטר אובן או גריל.
סדרו את החרוזים לפי דמיונכם בתבנית, אין צורך בשימון, הפלסטיק נפרד בקלות ברגע שהוא מתקרר ואינו משאיר סימן. לא חייבים אפילו לסדר בצורות מוגדרות, אפשר לפזר את החרוזים בצורה אקראית והתוצאה עדיין תצא מרהיבה.
חממו תנור (או טוסטר אובן) ל 200 מעלות , הכניסו את התבנית וחכו כ20 דקות. הזמן משתנה בין תנור לתנור וגם תלוי בתוצאה המבוקשת – אם אהבתם יותר את המראה הגושי , קצרו את הזמן ואם אתם מעדיפים טקסטורה חלקה , הוסיפו כמה דקות.
קחו בחשבון שתוצר הלוואי של התהליך הוא ריח לא נעים של פלסטיק שרוף (לא מאוד חזק ומחניק, אבל קיים) אם יש לכם אפשרות עדיף לעשות את זה בחוץ (להוציא את הטוסטר או על המנגל/גריל) או לפחות לפתוח חלונות מראש.
הוציאו את התבנית ותנו לה להתקרר, כשהפלסטיק יתקרר הוא יפרד מהתבנית ויהיה קל מאוד להוציא אותו. קידחו חור (או צרו חור לפני שהפלסטיק מתקרר בעזרת עפרון או קיסם) ו"לוכד השמש" שלכם מוכן לתליה.
על בסיס אותו הרעיון אפשר ליצור מגוון שידרוגים – מוביילים, פעמוני רוח , חיות וצורות שונות. כמו שתוכלו לראות מהדוגמאות המצורפות שמצאתי בpinterest. לכל דוגמא מצורף קישור עם הנחיות.
1. מובייל המורכב מ"לוכדי שמש" קטנים ופעמון רוח משודרג 2. שימוש בחותכני עוגיות ליצירת צורות שונות 3. תבניות קפקייקס ליצירת "לוכדי שמש" קטנים 4. שימוש בחותכן בצורת לב ליצירת פתח קשירה מעניין.
שיהיה לכם יום מנצנץ ♥
תגובות