אסור לי לעבוד! אז אני יוצרת…

אסור לי לעבוד! זה לא שאני לא רוצה… פשוט לא מרשים לי
איזה כיף :)
ממממ… לטווח ארוך לא בטוח…אבל בינתיים אני בהחלט נהנית.

לפני 4 חודשים (מה? כבר 4 חודשים! איך שהזמן טס… האמת, מרגיש יותר )
עשינו רילוקיישן לסאניוויל – קליפורניה (עמק הסיליקון, אפל, גוגל, כשעה נסיעה מסן פרנסיסקו…)

זה היה חלום של איל, ופחות שלי אבל איכשהו יצא שליומולדת 40 קיבלתי במתנה ויזה לארה"ב.
אבל זהו, שזה לא בדיוק אני קיבלתי את הויזה (H1) אלא איל.
הוא הוזמן לעבוד פה ואור ואנכי הוזמנו להתלוות אליו.
לו מותר לעבוד, לקנות/לשכור בית, לקנות אוטו, לפתוח חשבון בנק, הוא קיבל Social Security Number (מס' מזהה לכל עניין) ואני קיבלתי – נאדה!
לי אסור לעשות כלום. אני לא באמת קיימת, רק מרשים לי להישאר פה… להתנדב (אבל רק במשהו שאמריקאי לא יכול להרוויח בו כסף) וללמוד (עלויות מטורפות) … כל העקרונות הפמינסטים הונחו בצד ובמחי החלטה אחת הפכתי להיות נתמכת.

עדיין לא ברור לי איך אני מרגישה עם כל זה, אבל בינתיים אני מנסה להפיק את המיטב מההרפתקה הזאת.
למזלי הרב תחום העיסוק שלי הוא יצירה, אני מעצבת ומאיירת ובארץ הייתי הבעלים והיוצרת של "עולמה" מדבקות קיר לחדרי ילדים (וזאת הזדמנות טובה להתנצל בפני השואלים, השולחים והמתעקשים,תודה וסליחה, חשבתי שזה יהיה יותר פשוט אבל בינתיים אין לי ממש פתרון ואני לא יודעת להגיד מתי ואם "עולמה" תחזור לפעולה).

אז כמו שהתחלתי להגיד (שניה לפני תשדירי השירות),  אני בהחלט מודה בימים אלה שהתחום שלי הוא יצירה, כיוצרת קל מאוד למצוא תעסוקה שתמלא את היום.
כבר בארץ חטאתי בבלוג יצירה, פינטזתי על ללמוד תפירה ואספתי אלפי רעיונות בpinterest שלי , שרק מחכים ליישום.
והנה עכשיו התפנה לי הזמן (בלי יסורי המצפון ) להגשים אותם אחד אחד.

home

הבית פה  (my home – pinterest)  איפשר לי להגשים כמה חלומות :)
כמעט כל הפריטים בו (הספה ושידת הטלוויזיה מאיקאה) נרכשו בגארג׳ סיילים, goodwill ובשווקים… או ניתפרו, ניסרגו, שופצו ונבנו על ידנו.
כל יום הוא משתנה קצת וכל יום נוסף לו עוד פרט קטן… אני מאוד נהנית מהתהליך .

work 002

 

אלה חלק מהדברים שהספקתי ללמוד וליצור מאז שעברנו.
את כולם (כמעט) מצאתי בפינטרסט בצירוף הנחיות , patterns  ולפעמים אפילו וידאו .
מי שלא מכיר/ה את pinterest … למה אתם מחכים???
זהו גן עדן ליצירה ושיתוף, אפשר למצוא שם הכל (!!!)
עיברו על סרטוני ההדרכה המעולים של רונית כפיר על מה, למה ואיך… וכנסו לעיניינים.

בשלב ראשון רכשתי מכונת תפירה, כמו שהבטחתי לעצמי.
לקחתי כמה שיעורים כדי ללמוד את הבסיס, והתחלתי לחפש אוצרות ברשת.
באמת שאין צורך לקנות פאטרנים, ספרים, וכו'… הכל שם! זמין ונגיש לכל.
כל הבגדים שתמיד חלמתן להכין, בובות, תיקים (לחצו על הלינקים ותגיעו לעמודי הפינטרסט שלי העמוסים ברעיונות) ועוד.
ככה נולדו להם הפופים והכריות שממלאות את הבית, נותנות צבע,
ותופסות לאיל את כל הספה (כן, זה כבר הפך לבדיחה משפחתית).
ובחיי, זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה (בקרוב הפוסט המלא).

בהמשך התאהבתי בקרושה crochet , זה התחיל מסריגת שטיח מחוטי טריקו (שלמדתי אצל דורית המקסימה) והמשיך לשמיכה אפגנית (עדיין בעבודה) ולכרית "ריבועי סבתא" רטרו, והיד עוד נטויה.

ולהשלמת הלוק, קצת פרחים מנייר, קצת מקרמה (קפיצה קטנה לשנות ה70, הפוסט בדרך) … ושיפוץ רהיטים (עוד חלום ישן שמתגשם).

אני מזמינה אתכן/ם להצטרף אלי למסע ומבטיחה שיהיה בו קצת מכל דבר – קצת על המקום החדש, קצת עליי, והרבה יצירה, לינקים, הדרכות, שיפוץ והתנסויות חדשות .

תגובות