"סופת העשור" ונרות חנוכה
במשך שבוע דיברו כאן ברדיו בלי הפסקה על מה שהוגדרה "סערת העשור" המגיעה לאזורנו. באתר של עיריית סאניוויל פורסמו הנחיות כיצד לעבור את הסופה בשלום וכתובת ממנה אפשר לאסוף שקי חול למיגון הבית. כשראיתי שהשכנים לוקחים את העניין ברצינות ואכן ממגנים את הבית, ובמקביל רצו שמועות שמלאי הסוללות, הפנסים, הגנרטורים ושעות המשלוחים של גוגל אזלו – התחלתי כבר לתהות מי המטורף האמיתי פה, הם או אנחנו.
ליתר בטחון – מילאתי דלק, חידשתי את אספקת מים, ואת כל המצרכים ההכרחיים למרק עוף, שיהיה.
בבוקר העיניינים לא נראו סוערים במיוחד, אבל מאחר שכבר נכנסנו לכוננות ספיגה, היה מאוד קשה לצאת מהמיטה ומהפוך. אז החלטנו להישאר כולנו בבית. הסיבה הרשמית, כמובן, לא לסכן את הילד המסכן בטביעה או חשיפה למבול מאיים (כי, כידוע, הוא עשוי מסוכר טהור). הסיבה הרשמית פחות, היא לחסוך לאמא שלו לצאת מהפוך והפיג'מה ולאסוף אותו מביה"ס תוך חציית שלוליות מים ענקיות והדיפת הורים לחוצים. בשעה 9 בבוקר כשהגיעה התראה לסלולרי, בקולות אזעקה רמים, על סכנת שטפונות – ידענו שעשינו את הדבר הנכון.
בסופו של דבר הסערה הייתה מעאפנה לגמרי. אמנם ירד זרזיף גשם בלי הפסקה במשך כל היום, מה שגרם לליפה (הכלבה) לשבור שיא חדש בהתאפקות, אבל הם שכחו להוסיף את האפקטים: רעמים, ברקים, רוחות… מה שהרס את כל החוויה מבחינתי. פה ושם אכן היו הצפות, אבל לא יותר ממה שיש בכביש איילון ביום גשום בארץ. הנזק היחיד הסתכם בזה שהוספתי לעצמי עוד יום של קייטנת אמא, שניה לפני החופש הגדול של קריסמס.
אבל אם כבר בבית ביום חורפי, אז עד הסוף. אור ואני הכנו ביחד עוגות, המרק על האש הפיץ רחות חורפיים, והתה זרם כמו מים. האח הודלק ברוב כבוד (למרות שממש לא היה קר), והמרשמלו והערמונים עמדו במצב הכן. את היום העברנו בהתכרבלות מול הטלוויזיה ומשחקי קופסא. הכי כיף!
כשנגמרו הרעיונות והפעיליות, נזכרתי ביצירות ששמרתי לי בפינטרסט (אהובי) לקראת חג החנוכה המתקרב ובא. ומה יותר מתבקש להכין לחנוכה מאשר נרות צבעוניים. פשוט פשוט, אם כי מצריך קצת סבלנות.
אז מה צריך? פתיתי שעווה למיקרו או נרות לבנים משומשים/מיותרים, חבילת צבעי קראון לא רעילים (crayon) בשלל צבעים, כוסות חד פעמיות עמידות למיקרו או קופסאות שימורים ריקות לחימום על הגז, צנצנות זכוכית (גרבר) או כוסות זכוכית עבור הנר הסופי, וכמובן פתילים לנרות (הנמכרים עכשיו בכל חנויות היצירה) .
בשלב ההכנה הראשוני, חממו במיקרו, כדקה, מעט שעווה בכוס (או על הגז כמו שיפורט בהמשך), מקמו את הפתיל במרכז הכוס, ושפכו מעט מהשעווה המומסת בשכבה דקה. כשתתקשה, תשמור עבורנו על מיקומו של הפתיל. עכשיו קלפו את צבעי הקראון הנבחרים. בכוס חד פעמית מלאו פתיתי שעווה עד הגובה הרצוי והוסיפו כחצי מצבע הקראון המופשט שאיתו תרצו להתחיל (השכבה התחתונה) . חממו במיקרו כדקה. הוציאו, ערבבו והחזירו למיקרו לסבבים של חצי דקה עד להמסה מלאה. שימו לב – יש לפקח על החימום במיקרו בכל שלב, ולא להגזים בזמן החימום. בנוסף כדאי לבצע את התהליך על מס' קטן של נרות כל פעם, כדי למנוע התחממות יתר של המכשיר. אם בחרתם להשתמש בשעוות נרות משומשים, בצעו את השלב בתוך קופסאת שימורים הממקומת בתוך סיר קטן עם מעט מים, וחממו על הגז עד להמסה.
עכשיו שפכו את הנר המומס והצבעוני שקיבלתם לכוס/צנצנת הזכוכית וחכו כחצי שעה עד שיהפוך למוצק (פה מגיע עניין הסבלנות, אם תוסיפו את המפלס הבא מוקדם מידי, הצבעים יתערבבו).
חזרו על התהליך כמספר השכבות שתרצו. והנה לכם נר דקורטיבי, תוצרת בית בהכנה פשוטה בהתאם לטעמכם האישי.
הערה – כמו בכל תהליך המסה, תוצר הלוואי של התהליך הוא אדים בעלי ריח. במקרה הנ"ל, מאחר ואנחנו משתמשים בכמות קטנה של צבע הריח הוא עדין מאוד. אך תמיד כדאי לבצע את החימום בחדר מאוורר ולהימנע משאיפת האדים.
בפינטרסט תוכלו למצוא עוד רעיונות לחלוקת השכבות, כמו האלכסונים המדליקים האלה, או לשילובי צבעים מעניינים. וגם יצירת נרות (טכניקה זהה) בצורות בעזרת חותכני עוגיות. הוראות מצולמות בלינקים המצורפים.
חג חנוכה שמייח! רטוב, מאיר ויצירתי.
תגובות