יקומים מקבילים והדפסה על עץ
יקום מקביל הוא יקום היפותטי נוסף המתנהל במקביל ליקום שלנו. "יקומים מקבילים" הם עולמות דומים לשלנו, אך שונים במקצת – לעתים בשינוי אחד מהותי, קיומם של יקומים מקבילים הוא בגדר השערה בלבד, והוויכוח עליו עדיין שריר וקיים (וויקיפדיה). זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אבל אני חיה בין שני יקומים מקבילים כבר כמעט 3 שנים. ואפילו לא נזקקת לסקוטי to Beam me up כדי לעבור ביניהם. טיסת בואינג 777 בהחלט מספיקה.
שני היקומים מתנהלים להם בו זמנית, עם חוקים אחרים,לחצים אחרים, נופים אחרים וגם עם הרבה דימיון. האחד בתוך גבולות ישראל, בעיקר באיזור המרכז, והשני בעמק הסילקון, קליפורניה.
בכל אחד מהם, במקביל, מתנהלים חיי, בכל אחד מהם יש לי סט של "החברות הכי טובות", "המשפחה התומכת" (ביולוגית ומאמצת), "החבר'ה" , "החברים של אור"- תפקידים משוכפלים בעולמות מקבילים. ואפילו "שירי" שהיא קצת אחרת בכל אחד מהם.
היקומים המקבילים כמו שהם משתקפים בפיד התמונות שלי באייפון
המעבר בין העולמות המקבילים, אומנם לא מצריך פירוק למולקולות והרכבתם מחדש, אך לעיתים מרגיש לא רחוק מזה… לפחות לי. לפני שנתיים, בתפנית לא צפויה בעלילה, ליוויתי את אימי היקרה אל מותה. היא דעכה מסרטן בקיבה שנתן אותותיו יום עגום אחד, כחודש לפני הגעתי, בלי כל התראה מוקדמת. במשך חודש ימים סעדתי את אימי, ביחד עם אבי, בביתם שברמת גן. למרות שאמי כבר כמעט לא דיברה, ידענו שזה מה שהייתה רוצה יותר מכל. זה היה החודש הקשה בחיי, החום היה בלתי נסבל (אוגוסט), המלחמה רעשה בחוץ -הטילים עפו והאזעקות רעמו. שמות החיילים ההרוגים מילאו את החדשות שאבי שמע בקולי קולות… ואני רק ייחלתי למותה של אימי. מוות שישחרר אותה מהכאב האינסופי והבושה (אמא שלי הייתה אישה גאה מאוד, רק המחשבה על להיות נסעדת ונזקקת הייתה הורגת אותה גם בלי הסרטן).
לא היה שום דבר רומנטי או פואטי בפרידה מהחיים של אמי, כמו שטעיתי לקוות, בדרכי מהיקום המקביל. רק כאב עז, מועקה ועצב גדול. לאחר הלוויה והשבעה, עליתי על מטוס, עם חור ענק בלב, אל עבר אהוביי, משפחתי הקטנה, שחיכו לי ביקום המקביל בזרועות פתוחות לחיבוק ענק.
המסע הפשוט כביכול והשגרתי כל כך, העביר אותי במחי יד (14 שעות טיסה ו-5 שעות המתנה, אבל מי סופר) בין יקום מלא עצב, כאוס ומוות (עבורי). ליקום מקביל בו החיים נחגגים, השלווה והרוגע מצננים מכאובים, והשמש מחממת בדיוק במידה. הפער היה כל כך חד וקיצוני שמיד צללתי אליו, נאחזת בחיים בהדחקה מבורכת. בורחת מהבשורה.
המעברים הבאים בין היקומים המקבילים שלי, התעדנו קצת בכל פעם. הפערים קטנו, המועקה והכאב פינו מקומם להשלמה וגעגוע. אך עם זאת, עדיין, גם בפעם הרביעית, המעבר הזה לא פשוט לי כלל.
יום אחד יושבת עם החברים הוותיקים במרפסת של הקומה ה-12, מעשנים, שותים, צוחקים ובוכים. ולמחרת התפאורה משתנה לה כליל ולוקח לי דקה להתרגל אליכם שוב.
במעבר חד לא פחות, נעבור מרגשות ליצירה – המפלט האישי שלי ? (הרי לשם כך התכנסנו פה).
טכנולוגיה, תמונות וזכרונות – מחברים לנו בין היקומים המקבילים. הפעם רציתי להראות לכם טכניקה קלה להדהים של העברת תמונה לעץ. כל מה שתצטרכו זה – מדפסת הזרקת דיו ביתית, נייר שעווה (Wax paper) פשוט לאפיה, משטח עץ שאליו תרצו להעביר את התמונה, מספריים ונייר דבק.
ברגע שתשתלטו על הטכניקה, האפשרויות הן בלתי מוגבלות. אני בחרתי להכין תמונה של אימי היפהיפיה בצעירותה, כדי להכניס פיסת זכרון מאיר לעולמי המקביל.
הכינו את התמונה הרצויה במחשב הביתי, התאימו את הגודל לגודל משטח העץ הנבחר. אם יש לכם את היכולת (פוטושופ?) עשו התאמות צבע, הפרידו את הדמות מהרקע, הוסיפו כיתוב (אם לא, תוכלו להשיג כמעט את אותה התוצאה בעזרת מספריים ומספר שכבות).
(*אם חשוב לכם כיוון התמונה, או אם הוספתם כיתוב – אל תשכחו לעשות לתמונה Flip Horizontal – סיבוב מראה לפני ההדפסה מאחר ובהעברה אל העץ נהפוך את הדף המודפס).
לפני שאתם שולחים להדפסה, גיזרו את נייר השעווה לגודל הרצוי – כך שרוחבו אינו עולה על רוחב נייר המדפסת. ואורכו ארוך במעט. הצמידו את נייר השעווה לנייר מדפסת רגיל ע"י קיפול האורך העודף אל גב הנייר והדבקתו בעזרת נייר דבק (כך נייר השעווה עובר ביחד עם הנייר הרגיל את תהליך ההדפסה כולו מקטין את הסיכוי שיתקע בדרך). שילחו להדפסה.
הטכניקה מבוססת על העובדה שנייר השעווה אינו סופג, כך שהדיו של האימג' המודפס נשאר על פני השטח החלקלק. לכן היזהרו שלא לגעת בתמונה המודפסת, כי היא נמרחת בקלות.
הרטיבו את משטח העץ קלות בעזרת סמרטוט לח (לא להציף כי אז התמונה תמרח), הפרידו את נייר השעווה מנייר המדפסת, מקמו את הצד המודפס על משטח העץ. שימרו שהתמונה לא תזוז ממקומה, הדקו בעדינות עם כף היד או עיברו עם כרטיס פלסטיק על פני המשטח. התמונה תעבור ותספג במשטח העץ (לכן גם פה על משטח העץ להיות טבעי, לא מעובד ובלי חומרים/ לכה וכד' שימנעו מהדיו להיספג).
מגוון היצירות שניתן להכין בטכניקה הזאת הוא רחב ביותר – תמונות לתליה, תחתיות לשתיה חמה/סירים, קרש חיתוך למטבח (לזה בדיוק אני מייעדת את הדפסת הלימונים שהכנתי- חיתוך, גימור מתאים, והוא נכנס לפעולה), עיטור שולחן, קופסאות עץ… ועוד ועוד. כל עוד המשטח עשוי מעץ לא מעובד, חלק וללא צביעה או לכה, זה עובד.
אם אתם מתלבטים מה להדפיס, לי יש חיבה עמוקה לאיורי בוטניקה וזאולוגיה ישנים. החיבור שלהם לעץ עובד כל כך טבעי שהתוצאה פשוט מקסימה.
אוסף של איורים שכאלה תוכלו למצוא בדף הפינטרסט שלי וברשת בכלל. מאחר שתוקף זכויות היוצרים שלהם פג (מדובר על ספרים מלפני כ-100 שנה ויותר) הם חופשיים לשימוש וישנם לא מעט אתרים שמאגדים ומנגישים אותם לכל המעוניין.
תגובות