Into the Woods
זהו לא סוד שהאלווין Halloween הוא החג האהוב עלינו כאן בניכר (קליפורניה). ויותר מסתם חג, זאת הזדמנות שניתנת לנו, לאיש ולי, פעם בשנה – לדמיין, לפנטז, להעיז, לבנות, לאתגר, להגזים וליצור, ליצור, ליצור. אנחנו מתכננים ובונים בעצמנו את התפאורה כולה, מתבלים במציאות מחנויות היד שניה, ונהנים מכל דקה של עשיה. עד לשיא – המסיבה עצמה, שבה העולם שיצרנו מתעורר לחיים עם התחפושות המושקעות של החברים, שמשתפים פעולה עם השגעון, ועומדים יפה באתגרים שאנחנו מציבים להם לאורך השנים.
בביתינו יש חוק בל יעבור, לפיו דיבור על מסיבת האלווין לא מתחיל לפני ה-1 לספטמבר, חוק שנולד בעיקר כדי לרסן אותי מלשגע את איל במשך שנה שלמה (ממסיבה למסיבה).
ב-1 בספטמבר בכל שנה (החמישית למסורת), אנחנו מתחילים בבחירת הנושא, ומשם ממשיכים לבניית הסצנות וההתרחשויות.
למרות שהיו מספר מועמדים לאורך הדרך (סרטים, תקופות, חלל…), הנושא שנבחר השנה הוא יער וכל הקסם והסכנה המתלוות אליו. ההשראה הגיעה אלי מתמונה שנתקלתי בה ברשת של ענף (אמיתי) תלוי במאוזן על קיר ועליו עורב, זה הצית את דמיוני ומשם הדרך נסללה לפנטזיית יער קסום ומכירת הרעיון לאיל בהצלחה. אז… מתחילים לזרוק רעיונות, ועוברים בין הפינות,משרבטים ומתכננים, מסכימים, לפעמים פחות, מנסים, משנים, חולמים ומגשימים, מתוודאים לחומרים חדשים ולומדים טכניקות מעניינות. נתקלים בבעיות, מוצאים פתרונות, צובעים, בונים, חותכים, יוצרים.
החצר שלנו באופן טבעי נראית מעט פראית, ובחלקה האחורי יש סבך עצים (בעיקר תודות לשכננו) שיוצרים אשליה ראשונית שאיתה אפשר לעבוד. לזה הוספנו אלמנטים מעשי ידינו ותאורה מתאימה והחצר הפכה ליער קסום.
אולי בגלל שבאתי מעולם האנימציה, אני נוטה להתייחס לתפאורה לא רק מהצד הקישוטי מעוצב אלא מנסה ליצור סיפורים קטנים שישאבו את המבקר פנימה לתוך העולם שיצרנו. השלב הראשון והחשוב ביותר (מבחינתי) הוא תפירת הקונספט הסיפורי, זריקת רעיונות ובניית סצנות המשתלבות ביחד ליצירת הפנטזיה. ביער שלנו בחרנו ללכת על סיפורים "ריאליסטיים" כביכול מחווית האדם ביער ( קמפינג, חוטב עצים, צייד, חיות היער, מטיילת אבודה…) עם טוויסט קריפי (כיאה להאלווין) ובשילוב אלמנטים מעולם הפנטזיה (פטריות הזיה, אלף Elf, אדם זאב Werewolf…).
כדי להעשיר ובאמת להפוך את החצר ליער, היינו צריכים לבנות עצים חדשים. בחיפושינו ברשת אחר טכניקות וסרטוני הדרכה ביו טיוב לא מצאנו פתרונות יישמים או מעוררי השראה. כך איל לקח עליו את הפרוייקט מאלף עד תו, עם עזרות קטנות עיצוביות ופרקטיות (לסחוב, להחזיק, להביא…) והרים בעבודה מאומצת על פני מספר סופי שבוע, שני עצים לתפארת היער. הגשים את החזון המאויר והקנה להם אופי ועניין אף מעבר למצופה.
את היער שלנו תיבלנו בפטריות ישיבה חמודות העשויות מדליי פלסטיק (הום דיפו) מרוססים בלבן, בסיס עגול מעץ, חומר מילוי ובד משגע -כמובן אדום עם נקודות לבנות.
רק אחרי שהחוגגים נכנסו לתוך עומק היער שלנו והפנו את המבט אחורה, ניגלה לפניהם עכביש ענק שנבנה ע"י איל מצינורות pvc, צינור השקייה, כיסוי ניילון וחומר מוקצף לסתימת רווחים (אין ספק, התגלית של ההאלווין השנה מבחינתנו).
החומר המוקצף נוח לשימוש, מתייבש ומתפשט. ומאפשר לחתוך ולפסל בו לאחר היבוש. כך יצרנו את החורים בעיניים ואת שיני העכביש שבתוספת תאורה יצר אפקט מרשים ביותר.
ומה קשורה לפה ג'ירפה אתם שואלים? בבניית האלווין כל שנה ובכלל בפרוייקטים בעיצוב באשר הם, אני תמיד מחפשת פתרונות קלים וזמינים ואם אפשר גם למחזר על הדרך, בכלל. אם יש לי את האפשרות למצוא אובייקטים קיימים, במקום ליצור מחדש, כאלה שאפשר להתערב בהם, להשפיע עליהם ולהפוך אותם למשהו אחר. תמיד אעדיף את פתרון המיחזור. כל שנה חלק מההכנות למסיבה כוללים שיטוטים בחנויות יד השניה (Goodwill, Savers וכדומה ) בחיפוש אחר אובייקטים שיוכלו לעזור לי בהגשמת החזון והאווירה. באחד מפישפושי במכירה שנתגלתה כמלאת הפתעות, מצאתי את בובת הג'ירפה הגדולה. התלבטתי ארוכות אם לרכוש אותה או לא, כי בעצם מה קשורה ג'ירפה ליער?! אבל בסופו של דבר לא עמדתי בפיתוי, והעובדה שעלתה כ2 דולר לא עזרה לעניין, והג'ירפה הגיעה איתי למשכנה החדש, בלי לדעת מה עומד לעלות בגורלה.
אחרי שאיל הרים גבה, הוא הבריק עם הרעיון להשתמש בגוף הג'ירפה כבסיס לאדם-זאב שתכננו לבנות (שלד ממוטות PVC), וכך הג'ירפה חסכה לנו עבודה, הפכה חברבורותיה, איבדה את ראשה (לטובת מסכת זאב), ובכיסוי פרווה אפורה, ג'ינס וחולצת פלאנל, שינתה את יעודה והפכה לאדם זאב המיילל לירח ביערנו הקסום
סצנת החוטב עברה מספר רעיונות עד שהגיעה להעמדה הסופית. ידענו שאנחנו רוצים להפוך את החלל ליער כרות שבו החוטב מוצא את מותו בדרך אכזרית (האלווין או לא?!) כנקמת הטבע. אך לא היינו סגורים על האיך, למה, וע"י מי.
מספר סצנות וכיוונים נהגו וצויירו. ובסופו של דבר המשימה ניתנה בידי חיות היער ובראשם הסנאים, המשתלטים על מסורו החשמלי וגרזנו של החוטב ונוקמים את ניקמת העצים הכרותים. ע"י תליית סטריפים של נייר שחור בשילוב ענפים חתוכים מויניל. יצרנו אשליה גרפית של יער ועומק. ואת גופו המנוסר של החוטב החתיך, המחולק ל3 חלקים, הבאנו לחיים (ולמוות) ע"י מילוי מיטב אופנת החוטבים (שנרכשו גם הן בחנויות היד השניה), בספוגים וחומרי מילוי ליצירת נפח ואמינות.
וכמו בכל סצנה, הקפדנו להוסיף לחלל ולדמות פרטים קטנים ומחשבה , שיתנו לכל ההתרחשות משב של ריאליסטיות.
פינת הסלפוש שהכנו השנה, הוגדרה ואופיינה כמעט מעצמה מאלמנטים שונים שנמצאו, נרכשו ונוצרו תוך כדי עבודה.זה התחיל מתמונת היער המודפסת על בד, שנרכשה בכלל עבור סצנת החוטב במקור, אך לא התאימה ומצאה את יעודה החדש בפינת האוכל / צילום. מוסגרה משני צידיה בעזרת עצים (סטריפים שחורים מנייר וענפי ויניל) ובחלקה העליון בשלט עץ ועלים חתוכים. אל הרקע הצטרפו פטריות הענק שיצרתי, חיות יער שנקרו בדרכי, גזע כרות, שטיח דשא (מאותה מכירה מוצלחת שהוזכרה ), ענפים וקורי עכביש. זאת אחת הפינות שהכי קשה לי לשחרר ונכון לרגע זה (כשבועיים וחצי אחרי המסיבה) אנחנו עדיין יושבים ואוכלים בתוך פינת היער הקסומה שנוצרה.
מאוד נהנתי מהעבודה על פטריות הענק, ואני פשוט מאוהבת בתוצאה. גם להן, לא מצאתי אח ורע במחוזות הפינטרסט והן הומצאו ונבנו תוך כדי התמודדות עם האתגר. חלקן העליון בנוי מקערות גדולות (Dollar tree) מצופות בבד ( דבק מוד פודג' לבדים) וגופן עשוי מנודלס לבריכה שלתוכו הוחדר צינור PVC לשמירה על היציבות. את המבנה, הנפח והקישוטיות , יצרתי מנייר קרפ, חומר שלא השתמשתי בו שנים (מאז הגן?!) , והוקסמתי מהתחושה הטבעית אורגנית שהוא נותן ומהקלות בה ניתן לפסל בו ולשחק עם נפחים. כל שנה, אנחנו משאירים בבית אלמנט אחד ממסיבת האלווין שהופך לתושב קבע בעיצוב הביתי. השנה, מסתמן, כי הפטריות האדומות יזכו בכבוד, כי אני פשוט לא יכולה לוותר עליהן.
האמת, שאם הפוסט הזה היה נכתב בסדר כרונולוגי, כאן הייתי אמורה להתחיל, בסלון הרדוף שלנו שהיער השתלט עליו. השנה החלטנו להעביר את רחבת הריקודים לסלון הגדול ואף הבאנו, לראשונה, די.ג'יי מחברנו שירקיד את המוזמנים.
כך שעיצוב החלל הנ"ל חייב להשאיר את השטח נקי ופנוי ולהסתפק בקישוט הקירות והתקרה באלמנטים שלא יפריעו לרוקדים לפזז. זוכרים את תמונת ההשראה שממנה נולד קונספט היער? אז דבר ראשון היא הובילה אותי לכאן. לפיתרון לחלל הריקודים הראשי ולאתגרים שהוא הביא איתו. בדמיוני ראיתי את היער משתלט לנו על הסלון, מחדיר לתוכו ענפים ושורשים, לוכד את בני הבית ומזמין את חיות היער להצטרף אליו.
שני אתגרים מרכזיים עמדו לפני – איך יוצרים ענפים שיראו ריאליסטים ויהיו כפופים להחלטותי העיצוביות וגמישים לשגעונותיי. ואיך, לכל הרוחות, אני מחברת אותם לקירות הבית, כך שיראו כאילו יצאו מתוכם, וכל זאת בלי לפגוע בקירות עצמם (בכל זאת בית שכור). בשנה הקודמת, התוודאתי כבר לנפלאות הנודלס ( מצופיי הבריכה) כשיצרתי מהם אלמוגים (מסיבה בנושא ים, הצצה בהמשך) מתוך הדרכה שמצאתי בפינטרסט. בטכניקה דומה של חיתוך המצוף, יצרתי את הענפים, תוך שאני משחילה לתוך כל פיצול שנוצר חוט ברזל כדי שאוכל לעצב את כיוונו וצורתו לצרכיי. לאחר שהגעתי לתוצאה הרצויה, עטפתי כל ענף בשכבת ממסקינג טייפ ( בכדי לעזור בחיבורים ולאפשר צביעה), ועליה שיחקתי עם החומר המוקצף ליצירת טקסטורה עצית. לסיום צביעתי במספר גוונים של חום וירוק (כי שום דבר בטבע הוא לא צבע אחד מוחלט).
עכשיו נותר לי להתמודד עם שאילת התליה. לאחר מספר נסיונות כושלים (דבק דו צדדי, מגנט ומה לא…) כבר עמדתי להתייאש ולחשוב על קונספט עיצובי חדש. כשבהבלחה של הרגע, הצלחתי לאזן את הענפים בעזרת חוט דיג וסיכות תפירה אל הקיר. פתרון שגם נשאר מוסתר, גם החזיק יפה לאורך זמן והעיקר לא השאיר כל סימן על הקיר (מלבד חור קטן ובלתי נראה של סיכת תפירה בודדת). לא הייתה מאושרת ממני באותם הרגעים. ומיד חזרתי בהתלהבות ליצירת 40 ענפים נוספים.
דמויות הן תמיד מרכיב מאוד משמעותי במסיבות ההאלווין שלנו ( הצצה בהמשך), ומספר השלדים בעליית הגג שלנו עולה משנה לשנה (למורת רוחו של איל). אבל דווקא השנה, הדמויות (בעיקר האנושיות) קיבלו במה חלקית באופן יחסי, ומרבית השלדים נשארו מחוסרי עבודה. גם כי מירב ההשקעה הייתה ביצירת אשליית היער והאוירה וגם כי את היער עצמו מאכלסים בדרך קבע יותר חיות ופחות בני אדם ( בהשוואה לדוגמא לנושא הפיראטים שהיה בשנה שעברה). אפיון ועיצוב דמויות הם passion שלי בהפקת ההאלווין (ובכלל). וגם פה אני שמה את הדגש על פרטים קטנים, שלעיתים לא תבחינו בהם כלל, אבל לי הם חשובים בהשלמת הדמות והסיפור שעומד מאחוריה.
גם בהזמנות עצמן, אותן אנחנו מפזרים בביתי המוזמנים כחודש לפני הארוע. אנחנו מחפשים לחזק את נושא המסיבה. ואם על הדרך יש לנו הזדמנות לגרום להחסרת פעימה למקבל (האלווין, כבר אמרתי?) מה טוב.
השנה ההזמנות כללו חצי ציידים – אותם הכנו מקשיות שחורות בתוספת נוצת קרטון ובקצה מגנט קטן, המחזיקים הזמנה כתובה ועקובה מדם. המשימה שעמדה לפנינו, פיזור ההזמנות על דלתות ומכוניות (וכל מה שמתמגנט) האורחים ברחבי השכונה, בלי שיתפסו אותנו, יצרה הרבה מצבים משעשעים ואפילו כמה צילומים מחשידים במצלמות האבטחה.
שבועיים וקצת אחרי ועוד האלווין מאחורינו. חודש וחצי של עבודה ותכנונים מגיעים אל קיצם במסיבה שמסמלת עבורנו את סוף התהליך. נפרדים אט אט מהיצירות שלמדנו לאהוב – מפרקים, מורידים, זורקים ואורזים. אומרים שלום ליער וחוזרים לביתנו האהוב והמוכר. עד שנה הבאה, ב1 לספטמבר, בו הטירוף יתחיל מחדש מזווית חדשה ומפתיעה.
אחרית דָּבָר – כל שנה אני מבטיחה לעצמי לכתוב פוסט, וכל שנה הוא מתפספס לו, בעיקר כי זה לוקח זמן רק לעבור ולארגן את כל התמונות שצילמנו בזמן התהליך והמסיבה שלא לדבר על הכתיבה עצמה. ובנוסף, עד שאני בכלל מתפנה מעיסוקי האחרים לכתוב ולארגן, האלווין כבר נראה כזכרון רחוק ופחות רלבנטי. אבל הפעם, לראשונה מזה 5 שנים (ומסיבות) הצלחתי, גם אם באיחור יחסי, במשימה. אז אם אנחנו כבר פה, ואם שרדתם איתי עד לכאן. קבלו הצצה קטנה להאלווינים ולנושאים הקודמים שעברו על ביתנו ולא זכו לפוסט משלהם. כי הפוסט הזה הוא כמובן בשבילכם, אבל לא פחות בשבילי, להיזכר, לזכור ♥ ולהתחיל לפנטז על שנה הבאה,אבל אל תגלו לאיל 🙂 .
למסיבת ההאלווין הראשונה שעשינו, פחות משנה אחרי שהגענו לכאן, הוזמנו רק כ-40 איש, ולא היה לה עדיין נושא מוגדר מלבד בית רדוף, קריפי והאלוויני. זאת הייתה הזדמנות בשבילי ליישם כמה רעיונות שאספתי לאורך השנים בפינטרסט, או ראיתי בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, ועד אותו הרגע יכולתי רק להזיל עליהם ריר מרחוק.
במסיבת ההאלווין השניה שערכנו, כבר הוכפלו מספר המשתתפים והוגדר נושא מחייב לתפאורה ולתחפושות – אגדות. במסיבה זאת הדמויות הידועות (שלגיה, המלכה הרעה, הנסים המקסים, בת הים,רפונזל, טינקרבל ועוד.) לקחו חלק מרכזי בתפאורה ואיתם יצרנו סצנות מוכרות מסיפורי האגדות רק בלי הסוף הטוב.
אחריו הגיע הFreak Show הגדול, בו הזמנו לאוהל הקרקס הענק שהקמנו בחצר את כל היצורים, המוזרים והשונים לחגוג איתנו. ההשקעה הנפלאה של המשתתפים בתחפושות שלהם, ביחד עם הפלטה הצבעונית הכל כך מוגדרת לנושא (קרקס- אדום, שחור) גם בתחפושות וגם בתפאורה. יצרה אפקט מרשים וחזק לאירוע ולתמונות שצולמו.
בשנה הרביעית לקחנו נשימה עמוקה וצללנו למים. הסצנות בחדרים השונים חולקו לפי זווית המבט שלהם Above & Blow – כך בסלון אחד צללנו עם צוללן שדוף ומצאנו אוצר. בפינת האוכל עלינו לפני הים רק כדי לראות ספינה טרופה נמשכת למטה ע"י תמנון ענק (שזרועותיו נבנו בטכניקה דומה לעצים). ובסלון השני (ככה זה באמריקה) הבטנו מלמטה אל רגלי השוחים וסירות המשוטים . על החצר שלנו השתלטו פיראטים ובראשם הקפטן האיום והנורא.
עכשיו רק נותר לחכות (שנה!) ולראות לאיזה עולם חדש ומוזר נצלול יחדיו בשנה הבאה ♥
תגובות