פניה נשית
כשהעליתי לראשונה את האתר של עולמה (מדבקות קיר לחדרי ילדים) , הפניה באתר הייתה בלשון נקבה.
מיד קיבלתי מייל נזעם ,בזאת הלשון : "באמת מדבקות יפות, אבל הבאת לי את הג'ננה עם ה"הזמיני" הזה. מה רע ב"להזמין", "הזמנה" "הזמנות" ? תיכף גם תגידי לי "ערבבי היטב ואפי בחום בינוני"? כנראה שספר הבישול שלי צריך להתחיל במילים "קודם כל תרגעי …" . היה לי מאוד קשה עם המייל הזה, ביחוד בגלל שכוונתי הייתה בדיוק הפוכה. הרגשתי שבאתי לחזק ויצאתי מדכאת. בתשובתי, ניסיתי להסביר לה כי "ההזמיני" בא דווקא מהכיוון הפמיניסטי, כסוג של תיקון לכל אותן פעמיים שפנו אלינו בלשון זכר, עד שזה נראה לנו טבעי לגמרי… אבל המייל הזה ועוד נוספים, הרפו את ידי, הרגשתי שאני "פוגעת" באותה קבוצה שרציתי לחזק, ונכנעתי. שיניתי את הפניה ללשון רבים לא מחייב.
עולמה, למי שלא מכירה, זה אתר המציע מדבקות קיר לעיצוב חדרי ילדים, הלקוחה הזועמת נפגעה מכך שהחלטתי לפנות בלשון נקבה באתר שעוסק בתחום "נשי" כביכול, וראתה בכך עלבון. כלומר, עצם השיוך של נושא העיצוב למגזר הנשי הוא פגיעה מבחינתה. או, נגיד את זה אחרת,. העובדה שהסקתי כי רוב לקוחותיי יהיו נשים (מה שאכן קורה במציאות) העליבה אותה, וגרמה לזילות העיסוק מבחינתה.
בתור אחת, שחוטפת את הג'ננה בעצמה, מכל מיני ביטויי אי שוויון מסביבי, יכולתי להזדהות עם הלהט, ובמקביל כעסתי עליהן כנשים (ועל עצמי שנכנעתי בסוף למוסכמות), על שאינן מצליחות להתמודד עם פניה אישית, ומיד מאמצות את המוסכמות כי פניה בלשון נקבה הוא סוג של עלבון הבא למקם את האישה בתחום הצר של הבית והילדים. כל כך התרגלנו שלא פונים אלינו, שכשכבר יש פניה שכזאת, אנחנו נבהלות וישר תוהות מה בעצם רצה הפונה להגיד בזה, ובוחרות בצד של העלבון (הפחתה), אם זה בלשון נקבה, זה כנראה כדי להעליב, לקבע אותנו, להחליש.
באופן עקבי, ,גם בפוסט האחרון, העוסק בפעילויות בית לילדים בחופשה, כאשר ברור לכל , כי הרוב אליו אני פונה הוא רוב נשי (כן, יש כמה צדיקים בסדום, אבל אני בטוחה שאף אחת לא תתווכח איתי שרוב העול בחופש הגדול נופל על האמהות) נשמעו קולות מחאה על כך שהפוסט דיבר בלשון נקבה.
בתכנית " מבוא לפמיניזם" שבה נתקלתי לאחרונה. מדברת בדיוק על זה ד"ר אורית קמיר, מרצה למשפט פמיניסטי באוניברסיטה העברית, מנהלת המרכז הישראלי לכבוד האדם ופעילה חברתית. היא מסבירה כי השפה "דורשת מאיתנו לדבר אל כל הקבוצה במין שלו – זכר, כדי שהוא ירגיש נוח, שהוא ירגיש "נראה". הדפוס המזערי הקטנטן הזה שאנחנו מקבלות אותו כמובן מאליו, גורם שהגבר תמיד מרגיש נראה" ובעצם החברה נותנות לו את זכות היתר הזאת כמובן מאליו. השפה תמיד רואה את הגברים. ואילו אנחנו רגילות מגיל אפס להיות בצד, נספחות אל… (מבחינת השפה ובכלל).
ד"ר קמיר ממשיכה ומתארת,"כשאת הופכת את המוסכמות, כשאת פונה לקהל מעורב בלשון נקבה. את רואה את הגברים נעלבים עד עמקי נשמתם, כי פתאום לא מדברים אליהם. הם לא מבינים שבד"כ לא מדברים אל הנשים" ונראה שגם הן לא, כי מה שיותר מפתיע, ולגמרי בא לידי ביטוי במקרה המדובר – "הנשים נחרדות, נחרדות משני דברים, ראשית, פתאום הן נראות, וזה קשה להן" ואז הן מתחילות לבדוק בציציות, למה? מה הסיבה והאמירה מאחורי השינוי. ושנית , כמו שמתארת ד"ר קמיר "הן מיד חסות על הגבר שלצדן,לא נעים להן ממנו, מסכן." … מסכן,מקופח.
אז בנות, כן, אתן שם. אני פונה אליכן. וזה בסדר! כי אתן הרוב, כי אתן בעלות העניין העיקריות, כי אתן נראות. וזה לא מוריד מערך הדבר, נהפוך הוא. ואם לפחות אנחנו נקבלנה את זה כמו שזה, אולי נצליח לשבור את אותו "סדר חברתי שכולנו הובנינו לתוכו גברים ונשים ".
תגובות