האלווין Halloween הוא החג האהוב עלינו כאן בניכר (קליפורניה). ויותר מסתם חג, זאת הזדמנות שניתנת לנו, לאיש ולי, פעם בשנה – לדמיין, לפנטז, להעיז, לבנות, לאתגר, להגזים וליצור, ליצור, ליצור. אנחנו מתכננים ובונים בעצמנו את התפאורה כולה, מתבלים במציאות מחנויות היד שניה, ונהנים מכל דקה של עשיה. עד לשיא – המסיבה עצמה, שבה העולם שיצרנו מתעורר לחיים.
מחשבות על קהילה – מה זאת קהילה? למה צריך קהילה? והאם היינו חלק מקהילה בארץ?
דבר אחד ברור, פה בניכר אנחנו קהילה! בזה אין ספק! קהילה ישראלית מחבקת ותומכת, לפעמים קצת חונקת אבל תמיד עוזרת.
שיפוץ רהיטים הייתה פנטזיה שלי במשך שנים, אבל בארץ לא ממש הייתה לי את היכולת- מקום, היצע, וזמן, להגשים אותה.
לכל רהיט יש סיפור משלו ולכל רהיט אני נקשרת באופן אישי. אהבה ממבט ראשון ♥
כשמסתכלים על הבית שלנו, קשה להאמין שהגענו לפה בלי מכולה, בלי אף ריהוט ועם 6 ארגזי בגדים וספרים בלבד. כמות הפריטים שאספנו (ויצרנו) בשנה שאנחנו פה, היא בלתי נתפסת.
אני פשוט לא מפסיקה לפשפש ולחפש מציאות. אז הרשו לי לקחת אותכם לסיור קצר בכמה מהמקומות האהובים עליי.
במשך שבוע דיברו כאן ברדיו על מה שהוגדרה, "סערת העשור" המגיעה לאזורנו.
כשראיתי שהשכנים לוקחים את העניין ברצינות ואכן ממגנים את הבית. ובמקביל השמועות טענו שמלאי הסוללות, פנסים, וגנרטורים אזלו. התחלתי כבר לתהות מי המטורף האמיתי פה, ההיסטרים או השאננים.
עונת החגים בעיצומה באמריקה.Halloween כבר מאחורינו, Thanksgiving אוטוטו פה ולאחריו הביג פינאלה – Christmas. האמריקאים לוקחים את החגים שלהם ברצינות רבה, וזה מראה מרהיב שקשה להתעלם או להישאר אליו אדיש. וכאן מתחילה הדילמה שאותה חווה, אני מאמינה, כל ישראלי שנמצא פה – עד כמה לקחת חלק בחגיגות…
הימים לפני הטיסה היו מטורפים.
סערה רגשית – פחד מהלא נודע, התרגשות מהלא נודע. פרידה מכל הידוע המוכר והאהוב, הבית, החברים, המשפחה. מוקפים באנשים אהובים, עצובים, חלקם כועסים, כולם שמחים בשבילך, אבל…
לא משנה לאן אני נוסעת,לכמה זמן וכמה אני נהנת, הכי אני אוהבת לחזור הביתה.
זה מה שעושה את זה כל כך מבלבל כשהגדרת ה״בית״ לא ממש ברורה. כשאת נוסעת הביתה לביקור מולדת ובתום 3 שבועות חוזרת הביתה …?!? אתם מצליחים להבין? אני עוד עובדת על זה.
אוטוטו נגמרת לה שנת הלימודים, ואוטוטו אנחנו מגיעות, שוב, לרגע בו אנחנו שוברות את הראש איזו
מתנה לתת למורה לסוף השנה.
אצלנו, הקדימו את המאוחר וסידרו לנו הזדמנות מוקדמת ומובנת להגיד תודה .
לחגוג את יום העצמאות רחוק מהבית היה מאוד מוזר.
לכבוד החגיגה הכנו לנו חולצות פטריוטיות בכחול לבן.
התוצאה יצאה כל כך מקסימה, שהתלהבנו מהטכניקה וכבר כמה ימים אנחנו לא מפסיקים לייצר חולצות
ולעלות רעיונות חדשים, והאפשרויות רבות כיד הדמיון.
ליומולדת 40 שלי קיבלתי ויזה לארה"ב ותחילתה של הרפתקה חדשה.
ההחלטה ללכת על זה הייתה ההחלטה הכי אגואיסטית שעשיתי בחיים.
אבל אתם יודעים מה , גיל 40 זה בדיוק הזמן להתחיל לקחת כמה החלטות רק בשבילי.
אסור לי לעבוד! זה לא שאני לא רוצה… פשוט לא מרשים לי.
אז אני יוצרת…
מזמינה אתכן/ם להצטרף אלי למסע הזה, ומבטיחה שיהיה בו קצת מכל דבר – קצת על המקום החדש, קצת עליי, והרבה יצירה, תפירה, שיפוץ והתנסויות חדשות .